יום שני, 15 ביולי 2013

הפחד מחיים ריקים מתוכן- מחשבות תשעה באב


יום קצר היה היום בעבודה וסוף סוף אני מתפנה לכתוב קצת תחושות על תשעה באב. כטיבן של תחושות הן מבולגנות ומפוזרות ואני לא יכול לערוב לכך שמה שאני כותב מובן , אבל אני בהחלט מקווה שהוא מורגש.

ברל כצנלסון אמר: 'את הזנחת התשעה באב בציבורנו בכלל, אני רואה כאות להפלגה שאין עימה הגה מכוון של אידאה מרכזית. אנו אומרים לחנך את הנוער לחיים חלוציים, לחי הגשמה, כיצד נגיע לכך? האמנם יעלה זרע זה על סלע צחיח, על רצפת אספלט! גם אידאה זקוקה לקרקע תחוח בה תוכל להעמיק שורשים. נהרוס עדי יסוד את העולם הישן, נשרוף את כל רכושו שנצבר במשך הדורות ונתחיל הכל מחדש - כתינוקות שנולדו. דור מחדש ויוצר אינו זורק את גל האשפה את ירושתם הדורות, מחזיר לתחיה מסורת קדומה שיש בה להזין את נפש הדור המחדש'.  

לפני כמה ימים פגשתי קבוצה של צעירים באיזה פורום, ויצאתי מהפגישה בתחושת מועקה ענקית. לאחר יום-יומיים שדיברתי עם אשתי טלי הבנתי שאני מסתובב בתחושה כזאת כי הייתה איזו ריקנות בעיניים של האנשים שפגשתי שפשוט לא יכולתי להישאר אליה אדיש.
מהיום שנכנסתי לעולם הפוליטי יצא לי לחשוב המון על הריקנות הזאת  - מה אני עושה עם החיים שלי? מה מניע אותי? למה אני קם בבוקר, ואיך אני נרדם ? מאיפה אני שואב את הכוחות והרצונות לעשות את מה שאני עושה? ובכלל האם אני עושה טוב?
את התשובות לכל השאלות הללו אני תמיד מוצא במקום לא צפוי. ביום הכיפורים ובתשעה באב.  על אף שאני פועל יום- יום לקידום וקיום חיים פלורליסטיים בהם כל אדם בוחר לחיות בדרכו, אני מוצא דווקא את הסיבה והמניע בשני המועדים הללו, דווקא בין דפי המקורות, בדינים ובמנהגים של עולם יהודי שנראה כאילו רבים מאיתנו כבר זנחו. 
קשה לי לדמיין יום כיפור בלי הליכה ברחובות של ירושלים בנעלי בד ובלבוש לבן, לא מסתדרת לי בראש המחשבה שבתשעה באב נראה פחות אנשים בכותל, קשה לי המחשבה שעד שיהיו לי ילדים אני כל כך אתרחק מאותם שורשים עליהם גדלתי ולאורם חונכתי שכשאדבר איתם על תשעה באב או יום כיפר המילים שאוציא מהפה יהיו ריקות מתוכן ומעוקרות ממהות.

האמירה של ברל כצנלסון  מספרת את הסיפור שלנו בישראל בכלל, ובירושלים בפרט בכל הנוגע לסוגיות דת ומדינה. העולם הישן מול העולם החדש. היהודי הצנום והנרדף מהמחנות אל מול יפה הבלורית והתואר מעין גנים. היהדות אל מול הדמוקרטיה והדת אל מול המדינה, יואב של יום כיפור ותשעה באב, ויואב של יום חול. מה בא לפני מה? ואיך תראה תמונת העתיד של החיים שלנו?
ככל שעובר הזמן אני מבין שבמתח בין ההפכים הללו אנו נדרשים ביום-יום לנקוט עמדה ולקבל החלטה, האם אנחנו יותר יהודים או יותר דמוקרטיים, והרעיון של מדינה יהודית ודמוקרטית הוא רעיון נפלא, אך במציאות של החיים אנחנו נדרשים לקבל החלטות ולפעול- פעם יותר יהודים ופעם יותר דמוקרטים.
אלה החיים שלנו, כמו תאומים סיאמיים שחולקים גוף אחד ושני ראשים נפרדים. מה שנותר לנו הוא רק להשלים עם זה ולהינות מפיצול האישיות של הקיום שלנו כיהודים בארץ ישראל של שנת 2013.
אני משתמש הרבה לאחרונה בדימוי של יד אחת שלוקחת ויד אחת שנותנת וזה בעיני בדיוק הסיפור, בית המקדש נחרב בגלל מלחמת אחים. ואני חושב שתשעה באב זו הזדמנות להזכיר לעצמנו שהדבר האמיתי  היחיד הוא שאנחנו חיים פה יחד- יותר מכמה שאנחנו יהודים או דמוקרטיים.

אני חושב שזו חובתנו להמשיך ולציין את תשעה באב כל אחד בדרכו וכל אחת בדרכה- בסיורים ברחבי ירושלים, בערבי שיח, בתפילות, בקריאה ובכל דרך שהיא, כי גם העץ הגבוהה ביותר גדל ומתפתח על בסיס של שורשים איתנים.
אני חושב שעלינו להפריד בין עיקר לתפל, לזכור כיהודים מה במנהגים שאנו מקיימים הוא למראית עין, ומה נוגע במהות האמיתית של הקיום שלנו.

אז אחרי כל המחשבות האלה , אני שואל את עצמי איך יראה תשעה באב הפעם? 
אני חושב שאלך היום ברחובות ירושלים, אולי אפילו אלך לבית כנסת. אני אוציא מהמגרה את הטלית והסידור וינער מהן את האבק. אלבש בגדים לבנים ואקפיד לא לנעול את נעלי העור שלי כבכל יום.
אני לא יודע אם אקרא בדיוק את מה שכתוב, אולי אמציא תפילה אחרת, אולי סתם, אשב, וארגיש, ואקווה שאת הילדים שלי בעתיד אוכל לגדל על בסיס של שורשים איתנים ובחירה חופשית ושחיי וחייהם לעולם לא יהיו ריקים מתוכן.







4 תגובות:

  1. קמצא ובר קמצא של שנות ה- 2000....

    מהות היום היא העיסוק העצמי במהותנו כיחידים וכעם... מי ייתן וגם ילדיך יעסקו (בדרכם שלהם ובאופי המתאים ל- 2025 (ונתתי לך כמה שנים להתבשל:) אם בבלוג שלהם ואם בדרך אחרת במהות חייהם הפרטיים ואלו הלאומיים.
    עצם העיסוק מעלה תובנות, מחשבות ובעיקר עושה את כולנו לאנשים קצת יותר עמוקים ואולי אף טובים.
    לצערי הרב לא הרבה חילונים מתחברים ליום הזה כמו לימים רבים ביהדות...
    חבל שעבור ציבורים שלמים היהדות הופכת אט אט רק לדת ופחות לתרבות, היסטוריה, דרך חיים וחיבור לשורשינו...
    אני בספק אם מחנות הקיץ של תנועות הנוער, קייטנות או כל גורם חינוכי אחר הפועל בימים אלו מגדיש שיח על ט' באב...
    את ציטוטו של כצנלסון כמדומני הבאת ממאמרו "חורבן ותלישות"(שנכתב בעקבות יציאת תנועות הנוער למחנה קיץ ללא כל התיחסות לט' באב)- התלישות וחוסר המשותף בין הציבורים השונים הם גורמי החורבן הבא...
    תודה לך על שכתבת וגרמת לי ולבטח לעוד רבים לעסוק מעט במהות ולהפיג את תלישות היומיום כך אולי נצליח להרחיק את החורבן הבא או אף אולי למנועו...

    השבמחק
  2. אורי יקירי

    תודה! אכן תגובתך מאוד מחזקת את תחושותיי אז תודה גדולה על זה (:

    אכן משם נלקח המאמר ואני מקווה שאי שם ביערות השונים של הארץ, איזה רשג"ד שולף ברגעים אלו את הציטוט הזה ומדבר עם החניכים שלו על העניין, כי חינוך הוא בדיוק אותם שורשים שעליהם אני מדבר

    השבמחק
  3. יואב,
    אכן מעורר השראה כרגיל.
    בשנה הבאה אתה ואורי מוזמנים לחוות חוויה יהודית פלורליסטית, שמעמיקה בשיח ובעשייה סביב היום המשמעותי הזה בהיסטוריה של העם ובהווה של כל אחד מאיתנו, כאן במחנה, ביער.
    תמשיך להתמקד במהות, ובקישור בין עבר לעתיד בירושלים ובעם, עוד אנשים כמוך ונגיע לגאולה.

    השבמחק
  4. תודה רבה חבר!
    התגובה ממש מרגשת

    שנה הבאה אני אצלך במחנה (:

    השבמחק