יום רביעי, 4 בספטמבר 2013

שנה של בחירות חדשות

לפני כמה שבועות החלטתי לרוץ למועצת העיר עם הבית האידאולוגי שבו גדלתי בארבע השנים האחרונות. ישר מחוות הסוסים והחיים האחרים נשטפתי לתוך סערה של עשייה בלי יום ובלי לילה מנסה להחזיק את הראש מעל המים עד שיוציאו את הפקק ב-22 באוקטובר.
תוך פחות מ-24 שעות הפכתי לאויב של כמה אנשים שחשבתי שהם חברים שלי, וצירפתי עוד 30 איש בפייסבוק שאין לי מושג מי הם כדי להמשיך להרגיש אהוב.
והנה הגיע ראש השנה, הזדמנות לעצור רגע ולסכם, ואולי להצליח לראות קצת קדימה ולבחור דרך טובה יותר לשנה הקרובה. אז מה היה לנו השנה?
התחתנתי עם שאהבה נפשי- כנראה הבחירה בטובה ביותר שעשיתי בחיים.
התמיינתי לתפקיד בטחוני ורבתי עם אשתי כמו שלעולם לא רבנו, עד היום אני מודה לפסיכולוגית שהחליטה שאני לא מתאים.
החלפתי מבלאקברי לאייפון רק בספטמבר שעבר. איך אני יודע את זה? כי כשאני מחפש ביומן של הטלפון מה לכתוב, אני לא מוצא כלום לפני ספטמבר. רבים יגידו שזה הדבר המשמעותי ביותר שעשיתי השנה.
1148974_10151533508801534_392728331_n
טסתי לחו"ל שלוש פעמים, באחת הטיסות גיליתי את המקום היחיד שאני מוכן לחיות בו שהוא לא ישראל- איטליה. למדתי איטלקית והפסקתי.
עזבתי עבודה, התראיינתי לעשר חדשות ומתוכם התקבלתי לאחת. העברתי למעלה מ-100 סדנאות בארגונים שונים וכל פעם גיליתי משהו חדש על עצמי. התחלתי שותפות וגיליתי שאני עובד יותר מידי זמן כשכיר אז שכחתי איך להיות עצמאי, אז וויתרתי.
60649_10151239772056399_1794927198_n
הייתי כמה חודשים במכינה ללימודי אדריכלות, בחירה הזויה לכל הדעות, אומנם אוהב לצייר, אבל בשביל אחד שכבר חמש שנים גורר את התואר בחינוך דמוקרטי ולא מצליח – ללמוד חמש שנים אדריכלות ושלוש שנים להתמחות זה כנראה שאפתני מידי.
גייסתי תרומות למטרות חברתיות וחינוכיות על סך 100,000 ₪, משכורת שלא הייתי מתנגד שתהיה לי. התנדבתי בתנועה פוליטית אחת, וכשחברה טובה החליטה לרוץ בתנועה אחרת עזבתי איתה, כי פוליטיקה שווה אנשים, ואידאולוגיה שווה אנשים ואיפה שיש אנשים טובים קורים הדברים האמיתיים ואל תאמינו לשום דבר אחר.
999161_10151780521531201_1039378672_n
פתחתי חשבון משותף, זה היה מפחיד אבל סוף כל סוף שמתי את הפזרנות שלי בידיים של האדם הראוי לכך. ובאמת מאז אני כבר לא במינוס. עמדתי בצפירות, חגגתי את החגים, עדיין בנפרד, אני אצל המשפחה שלי והיא אצל המשפחה שלה. נכחתי בעשרות חתונות של חברים ופשטתי רגל.
פגשתי בשנה אחת את כל החברים שלי שטסו לחו"ל או חזרו מחול לביקור, וגיליתי כמה קטנה אבל אהובה הבועה שאני חיי בה. חזרתי לרכב על סוסים אחרי שש שנים מאז שאמא שלי נפצעה.
פתחתי בלוג, גיליתי כמה אני אוהב לכתוב וכמה זה קשה להמציא את עצמך מחדש כל שבוע. אישתי סיימה את הלימודים בבצאלאל והרגשתי הקלה כאילו אני ישבתי ארבע שנים בגיהינום הזה.
ניהלתי מטה בחירות, לא הלך משהו ואחר כך הגיעו אלי עוד שלושה חברים להתייעץ איתי איך עושים את זה, להם הולך יותר טוב! התחלתי עבודה חדשה בכנסת שתוך כמה ימים הפכה אותי ליותר מבוגר ופחות תמים. החלטתי לרוץ למועצת העיר, והנה אני כאן.
מה שמשותף לכל השנה הזאת ואולי לחיים שלי זה שהמרחק בין ההחלטה לעשות משהו לבין לעשות אותו, קצרה מהרגיל אצלי כנראה.
כשרציתי להיות ג'יימס בונד- קראתי ספרים על המוסד והשב"כ, כשרציתי להיות אדריכל -ציירתי, כשרציתי להיות איטלקי- דיברתי, כשרציתי להיות מחנך- חינכתי, כשרציתי להיות יזם-יזמתי, כשרציתי להיות קאוובוי -רכבתי על סוסים, כשרציתי להיות פוליטיקאי- בחשתי.
534220_3812609429046_1652648042_n
נראה לאן תוביל אותי השנה הזאת? מעניין מה אבחר להיות? מעניין האם יבחרו בי? מה שהכי חשוב זה להמשיך לעשות ולפעול, אולי השנה אבחר את דרכי ואמשיך בה עד סוף חיי?
גם אם לא, לא אלקה את עצמי, ולא אאשים, לא אלחץ לפינה שבה אקבל החלטה טיפשית, העיקר שאמשיך לחלום .
שנה טובה!

אין תגובות:

פרסום תגובה